ביאור:אסתר ח טו
אסתר ח טו: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ח טו.
כשהמלך הראה את "עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" (ביאור:אסתר א ד) הוא הראה "חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת" (ביאור:אסתר א ו). כך גם מרדכי הופיע בלבוש מלכות ופאר כדי לפרסם את מעמדו הנכבד כמשנה למלך (ביאור:אסתר י ג), ובאישור המלך וידיעתו, יוצא ונכנס בלבושו המפואר לפני המלך. וזאת בניגוד להמן שדרש כבוד מלכות אבל לא שינה את לבושו ללבוש מלכות.
מרדכי יצא בעטרת זהב גדולה להראות את גדולתו ואת חוכמתו ככתוב בביאור:משלי יד כד - ״עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם״. ואכן כל מעשי מרדכי היו מעשי חוכמה כאשר הוא המליך את בתו המאומצת, מלכד שני שומרי המלך וזכה להכתב בספר המלך, הכעיס את המן והפילו בפח, הביא לתלית המן והציל את היהודים מאבדון.